בחודש אוגוסט 2023 התגייס בני הבכור לתפקיד לוחם. היו אלה ימים אחרים של שקט (מדומה) בגבולות ודאגה מוגבלת יחסית. בהיותו הבן הבכור והראשון שמתגייס לשירות צבאי, חגגנו לו מסיבת גיוס ובאותה הזדמנות, בברכה שכתבתי לו, הצלחתי לכלול חלק משמעותי מהדברים ש"שישבו" לי על הלב לקראת גיוסו. 

כמה חודשים לאחר מכן, בשבת שמחת תורה, נפלו השמים עלינו ועל המדינה כולה. הוקפצתי לשירות מילואים ארוך, והתקשורת עם הבית הפכה מוגבלת וקצרת רוח. 

במהלך המלחמה השלים בני השני את תהליכי המיון והגיבושים והתקבל לשירות קרבי.

לצד החששות הרגילים והטבעיים מהגיוס המתקרב, ניצבה לה חרדה מוחשית שניזונה מהשכול שהקיף אותנו מכל עבר.

היה לי הרבה מה להגיד לו לקראת הגיוס. דברים שרציתי שיבין טוב יותר, שיהיה מוכן, שישמור על עצמו. 

לצערי, לא הצלחתי להביא אותנו לכדי שיחה שכזו. שם נולד הפנקס.

הפנקס הוא למעשה השיחה שלא הספקנו.